היום, לפספס רפרנס אחד מטיקטוק יכול לגרום לנו להרגיש קצת מחוץ לשיחה. אני מניחה שכולנו רוצים להישאר מעודכנים, לראות מה כולם רואים ולהרגיש חלק מהשיחה, אבל לפעמים, בין עוד סרטון לעוד שעה מול המסך, ערב שלם פשוט נבלע, ואיתו גם אנחנו. החופש הגדול מתקרב, ואיתו גם השעות של “רק עוד חמש דקות…” מול הפיד, בזמן שהאצבע מעבירה לסרטון הבא כמעט באוטומטיות ועייפות כבדה עוטפת אותנו מהצפייה האינסופית. לפחות חידשנו קשר עם עוד שלושה חברים בלי יותר מדי מאמץ… מצד אחד, הרשתות החברתיות הפכו לחלק בלתי נ

כשאומרים את המילה "פרידה", רוב האנשים חושבים מיד על זוגיות: על בן או בת זוג, על שיברון לב, על שירים עצובים ועל אכילת גלידה באמצע הלילה. אבל לדעתי, יש עוד סוג של פרידה שכמעט לא מדברים עליה: פרידה מחבר או מחברה הכי טובים. ולרוב, היא כואבת אפילו יותר. חברים.ות הם האנשים שאנחנו מספרים להם הכל; הם יודעים מה עובר עלינו עוד לפני שאנחנו מדברים. הם חלק מהשגרה שלנו - הודעות ה"הגעת?", השיחות אל תוך הלילה, הצחוקים בבית הספר, התמונות, השיעורים. ואז, פתאום זה נגמר. לא תמיד מדובר בריב גדול

בשבוע האחרון התקיים בסינמטק טקס הקרנות סרטי הגמר של שכבת י״ב ממגמת הקולנוע. האירוע היה חגיגי ומרשים, ולרבים ורבות - הרגיש כמו טקס אוסקר של ממש. תלמידי ותלמידות השכבה הגיעו לבושים בחליפות ובשמלות ערב, ולצידם מורים.ות, הורים ותלמידים שבאו לצפות בתוצר של עבודה קשה שנמשכה חודשים ארוכים. במהלך הערב הוקרנו 14 סרטים קצרים, שכל אחד מהם הציג סיפור אחר, סגנון ייחודי והמון השקעה. בין ההקרנות נשאו תלמידים ומורים דברים מרגשים על תהליך היצירה, על העבודה המשותפת ועל הדרך שעברו היוצרים עד לר

פינת הבדיחות: קצת הומור לחופש ערב אחד יצאנו אשתי ואני לפאב, והיא לא הפסיקה לבהות בבחור שיכור שישב על הבר. "את מכירה אותו?", שאלתי לתומי. "כן", היא נאנחה, "זה החבר הראשון שלי. שמעתי שהוא התחיל לשתות מיד לאחר שנפרדנו ומאז הוא לא התפכח". "אלוהים אדירים!", חשבתי בקול, "מי היה חושב שאדם יכול לחגוג כל כך הרבה זמן?" - זרקתי את חברה שלי כי היא הייתה קומוניסטית. הייתי צריך לדעת את זה קודם – היו שם לא מעט דגלים אדומים. - יום אחד הלך יוסי ברחוב, ולפתע פגש את אבי, חבר שלמד איתו בבית הספר

לוט בערפל, דַּרְכֵּנוּ שָׁעֲטָה מִן הָאֵפֶר, מוּל חוֹל וְטִמְיוֹן שֶׁלֹּא נִגְמַר. תּוֹהָה אֲנִי עַל הַנִּשְׁאָר, מַה הָלַךְ וְלֹא חָזַר. וּמִתּוֹךְ אוֹתָהּ תְּהִיָּה חוֹפֶרֶת, תּוֹהָה אֲנִי מַה יִּקְרֶה אִם אֲנִי נִשְׁאֶרֶת. חוֹל טוֹבְעָנִי עִם כָּל מַחֲשָׁבָה, אַךְ מַה אִם אֲאַבֵּד אֲנִי אֶת עַצְמִי הַטּוֹבָה? השיר "לוט בערפל" מכיל ארמז לסיפורה של אשת לוט מספר בראשית (פרקים י"ח-י"ט). בסיפור המקראי, מלאכי האלוהים חסים על חיי משפחתה לעומת שאר החוטאים בסדום, וזאת בזכות בעלה לו

יצירת אומנות שאי אפשר להפסיק להקשיב לה: ביקורת על האלבום החדש של את'ל קיין האלבום "Willoughby Tucker, I'll Always Love You" של את'ל קיין יצא בקיץ שעבר, ומאז אני פשוט לא מסוגל להפסיק להקשיב לו. הוא כבר נחשב לאחד האלבומים הטובים של 2025 (עבור חלק - לאחד הטובים של העשור), ועבורי - הפך לאחת מיצירות האומנות האהובות עליי ביותר. האלבום משלב כמה ז'אנרים שונים, כמו פולק, אמריקנה, סלואוקור (Slowcore) ושוגייז (Shoegaze). הוא מספר סיפור אהבה טרגי ומשמש כמעין פריקוול (סיפור מקדים) לאלבום