הפרידה שלא מדברים עליה מספיק

כשאומרים את המילה "פרידה", רוב האנשים חושבים מיד על זוגיות: על בן או בת זוג, על שיברון לב, על שירים עצובים ועל אכילת גלידה באמצע הלילה. אבל לדעתי, יש עוד סוג של פרידה שכמעט לא מדברים עליה: פרידה מחבר או מחברה הכי טובים. ולרוב, היא כואבת אפילו יותר.

חברים.ות הם האנשים שאנחנו מספרים להם הכל; הם יודעים מה עובר עלינו עוד לפני שאנחנו מדברים. הם חלק מהשגרה שלנו - הודעות ה"הגעת?", השיחות אל תוך הלילה, הצחוקים בבית הספר, התמונות, השיעורים. ואז, פתאום זה נגמר. לא תמיד מדובר בריב גדול או באירוע דרמטי במיוחד, לפעמים פשוט מתרחקים. כל אחד ואחת משתנה ומכיר אנשים חדשים, והקשר שהיה פעם הדבר הכי טבעי וזורם שיש, הופך לפחות מוכר. וזה קשה, קשה מאוד.

בפרידה מחבר טוב אין "טקס פרידה". אין על זה שירים, ואין מסביב אנשים שיגידו "יהיה בסדר, תמצאי חבר.ה אחרת". לפעמים אפילו מצפים ממך פשוט להמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה. אבל בפנים, זה מרגיש כאילו איבדת אדם שהיה הכל בשבילך. בני ובנות נוער רבים עוברים את זה, במיוחד בגיל שלנו. אנחנו משתנים, מתבגרים, מגלים מי אנחנו באמת, ולא כל קשר מצליח להישאר כפי שהיה. זה עצוב, אבל זה קורה כל הזמן. 

ועדיין, למרות הכאב, פרידות כאלה מלמדות אותנו המון. הן מלמדות אותנו שלא כל אדם נשאר בחיים שלנו לנצח, ושזה בסדר להתגעגע גם אם המשכנו הלאה. הן גם מזכירות לנו להעריך את האנשים שכן נשארים איתנו. בסופו של דבר, לא משנה אם מדובר בזוגיות או בחברות - פרידות הן תמיד דבר קשה.