ביקורת אלבום: Willenghbey tucker i'll always love you

יצירת אומנות שאי אפשר להפסיק להקשיב לה: ביקורת על האלבום החדש של את'ל קיין

האלבום "Willoughby Tucker, I'll Always Love You" של את'ל קיין יצא בקיץ שעבר, ומאז אני פשוט לא מסוגל להפסיק להקשיב לו. הוא כבר נחשב לאחד האלבומים הטובים של 2025 (עבור חלק - לאחד הטובים של העשור), ועבורי - הפך לאחת מיצירות האומנות האהובות עליי ביותר.

האלבום משלב כמה ז'אנרים שונים, כמו פולק, אמריקנה, סלואוקור (Slowcore) ושוגייז (Shoegaze). הוא מספר סיפור אהבה טרגי ומשמש כמעין פריקוול (סיפור מקדים) לאלבום אחר של את'ל, "Preacher's Daughter". אני חושב שאחד הדברים שהכי בולטים עבורי באלבום הוא העובדה שהסיפור מסופר גם מנקודת המבט של את'ל וגם מזו של ווילובי, ומתאר כיצד מערכת היחסים שלהם הגיעה אל סופה. למרות שהסוף של ווילובי הוא סוף פתוח, האלבום יורד לפרטים העמוקים של מערכת היחסים ביניהם; הוא מתאר את כל מה שקסום באהבה ראשונה, אבל גם מראה איך את'ל מעולם לא באמת "ראתה" אותו, בזמן שהוא עצמו לא הצליח להשתחרר מטראומות העבר שלו.

לא מזמן קניתי את התקליט הפיזי, וזו אחת הרכישות שאני הכי שמח שעשיתי. זה פשוט אלבום כל כך יפהפה, ואני אוהב כל שיר, כל מלודיה וכל מילה בו.