פרשת הפצרית בקצרה וטור דעה על מעשיה

פרשת הפצ"רית והדלפת הסרטון משדה תימן הסעירו את המדינה לאחרונה והעלו שאלות רבות, שחלקן עדיין נותרו ללא מענה. למרות שאנשים רבים במדיות השונות מנסים לתת את הפרשנות שלהם, למען האמת - מעטים האנשים שבאמת יודעים על מה הם מדברים. אז בשביל שנוכל לתת את דעתנו על הפרשה, בואו נבין אותה קודם:

הפרשה מתחילה ב"כוח 100", יחידה של צה"ל הממונה על אבטחת שבויים ועצורים. לאחר טבח ה-7 באוקטובר, חלק מהכוח הוצב בבסיס שדה תימן (צפונית לבאר שבע) על מנת לאבטח ולאסור מחבלי נוחבה ומחבלים שנתפסו או נכנעו במהלך התמרון הקרקעי בעזה. ב-5 ביולי 2024 הואשמו כחמישה מחיילי הכוח בהתעללות, בשימוש באלימות שלא לצורך ובמעשי סדום במחבל חמאס שנכנע לכוחות צה"ל בקרבות בעזה, והם נעצרו על ידי כוח משטרה צבאית. החיילים הואשמו בכך שלקחו את אותו מחבל לחקירה כיוון שהטריד חיילת מהכוח, והכו אותו עד שנאלצו לפנותו למרפאה במתקן. שם נקבע כי לאור פציעות ודימום שלא ניתן לעצור, יש לפנותו לבית חולים במצב קשה.

ב-29 ביולי החיילים המעורבים בפרשה נעצרו על ידי כוח משטרה צבאית כשהם רעולי פנים. המעצר עורר זעם ציבורי והוביל להפגנה בכניסה לבסיס שדה תימן. באותה הפגנה בוצעה פריצה של אזרחים בהובלת חברי כנסת, ביניהם ח"כ צבי סוכות וניסים ואטורי, ובעידודה של טלי גוטליב (שקראה לביצוע הכניסה אך לא נכנסה לבסיס באופן אקטיבי). במקביל לאותו אירוע התקיימו מחאות לשחרור חיילי כוח 100 העצורים בבסיס בית ליד באזור השרון, ובמהלכן פרצו עשרות מפגינים למבנה הפרקליטות הצבאית בבסיס.

תחת הלחץ שהופעל עליה במהלך הפריצה, הורתה הפצ"רית לחייל (ששמו לא ידוע עד כה) לשחרר סרטון ממצלמות האבטחה המתעד את הנעשה במחבל באותו לילה. הפרשה פורסמה ע"י העיתונאי גיא פלג בערוץ 12 לאחר שהודלפה ממקור לא ידוע. כשנה לאחר מכן, ב-29 באוקטובר 2025, בעקבות מידע מהשב"כ שחקר את הפרשה, התגלה כי אחד מעובדי הפרקליטות הצבאית הדליף את הסרטון לגיא פלג בידיעת יפעת תומר-ירושלמי, הפצ"רית.

הפצ"רית נאלצה למסור תצהיר לבג"ץ כדי להוכיח את חפותה. תצהיר זה התברר, ככל הנראה, כשקרי, ולכן היא הוצאה לחופשה מתפקידה - ובהמשך, פוטרה בעקבות מסירת עדות שקר. מספר ימים לאחר מכן נמצא רכבה נטוש בחוף הצוק. מחשש שניסתה להתאבד, נפתחו חיפושים אחריה, והיא נמצאה ללא הטלפון שלה (שנמצא מספר ימים מאוחר יותר ותוכנו לא פורסם עד כה). הפצ"רית נשלחה למאסר של כ-10 ימים בכלא נווה תרצה, ומשם למעצר בית בו היא נמצאת עד היום.

טור דעה:

פרשת הפצ"רית ואירועי שדה תימן שלובים זה בזה, ואי אפשר לנתק ביניהם. בשרשרת האירועים הזו, נראה שכל המערכות קרסו.

נתחיל מהשטח. אני מגנה בתוקף את המיוחס לחיילי "כוח 100", ולא מתוך חמלה על מחבל אכזר. הגינוי שלי נובע מסיבה מקצועית וערכית: צה"ל הוא צבא, לא מיליציה. חיילים לא לוקחים את החוק לידיים ולא פועלים ללא פקודה. התנהלות כזו פוגעת בראש ובראשונה בנו, ובצבא ששואף להיות מוסרי ומקצועי. חייל צה"ל הוא לוחם שמגן על המדינה, לא נוקם שפועל במחשכים בניגוד לפקודות ולערכים עליהם גדלנו.

אך הבעיה לא נגמרת בש"ג, אלא מטפסת מעלה אל נבחרי הציבור. המראות של חברי כנסת המובילים פריצה לבסיס צבאי הם כתם על הדמוקרטיה הישראלית. תפקידו של מנהיג הוא להרגיע את הרוחות, לא ללבות אותן. נסו לדמיין חברי קונגרס אמריקאים פורצים לפנטגון - הקריירה שלהם הייתה מסתיימת בו במקום. בישראל, לעומת זאת, נורמות פסולות הפכו למקפצה פוליטית, ללא שום דין וחשבון מפלגתי או ציבורי.

ומעל כולם, בראש הפירמידה המשפטית, עמדה הפצ"רית לשעבר, יפעת תומר-ירושלמי. מי שהייתה אמורה להיות "המבוגר האחראי", ובמקום להתמודד עם הלחץ הציבורי בשקיפות, בחרה בדרך של הדלפת חומרים רגישים ללא אישור ביטחון מידע - מהלך שפגע בהסברה הישראלית באופן ישיר. חמור מכך, הבחירה למסור תצהיר כוזב לבג"ץ - היא חציית קו אדום בוהק. כשקצינה בכירה משקרת לערכאה השיפוטית העליונה, היא שומטת את הקרקע המוסרית עליה היא עומדת. אדם שבורח מאחריות בצורה כזו אינו ראוי להחזיק בתפקיד פיקודי.

בתוך הכאוס הזה, נקודת האור היחידה היא דווקא העיתונות. העיתונאי גיא פלג, שספג אש וביקורת ארסית, בסך הכל עשה את עבודתו: לדווח את האמת. בחברה דמוקרטית, עיתונאי לא אמור להסתיר מידע כדי "לעשות נעים", אלא לחשוף את המציאות כפי שהיא.

לסיכום, בעיניי, כל הפרשה הזו היא תמונת מראה עגומה לחברה הישראלית. כשחיילים מאבדים גבולות, פוליטיקאים מאבדים רסן ושומרי הסף מאבדים את יושרתם - כולנו מפסידים. הלקח חייב להדהד: אין תחליף לאחריות אישית, לא משנה מה הדרגה שעל הכתף.