ביקורת סרט: קרב אחרי קרב

ביקורת סרט: "קרב אחרי קרב"

הסרט "קרב אחרי קרב" (בבימויו של פול תומאס אנדרסון) הוא סרט חדש בכיכובם של ליאונרדו דיקפריו, שון פן, צ'ייס אינפיניטי ובניציו דל טורו. מדובר בקומדיית אקשן פוליטית ועוקצנית, המלווה בפסקול מאת ג'וני גרינווד (רדיוהד), שהלחין פסקולים רבים עבור אנדרסון לסרטים כמו "המאסטר", "חוטים נסתרים" (אחד הסרטים האהובים עליי אישית) ו"זה ייגמר בדם".

העלילה עוקבת אחר דמותו של ליאונרדו דיקפריו ובתו (בגילומה של צ'ייס אינפיניטי), בעודם נמלטים ממשלה פאשיסטית וגזענית בשל עברו המרדני והאנטי-פאשיסטי של האב. את הנבל בסרט מגלם שון פן, שלמרות היותו אדם בעייתי בעיניי - ואולי דווקא בזכות זה - מספק את אחת ההופעות הטובות של השנה.

זהו סרט חשוב, לא רק בגלל המסר הרלוונטי לזמנים אלה, אלא גם בשל היותו יצירה אומנותית מדהימה: משחק שבבירור יזכה באוסקרים, סינמטוגרפיה (צילום) מרהיבה, אחד הפסקולים הטובים של השנה וכתיבה חכמה ומרתקת. דבר שאהבתי במיוחד בסרט הוא תשומת הלב לפרטים הקטנים. אינני יכול לתת דוגמאות מבלי לעשות ספוילר, אבל יש כל כך הרבה ניואנסים שהמשיכו להעסיק אותי גם שבוע לאחר הצפייה.

סטיבן ספילברג צפה בסרט שלוש פעמים בקולנוע והשווה אותו ל"דוקטור סטריינג'לוב" (הסרט האהוב עליי), ומבקרים רבים כבר מכנים אותו "אחד הסרטים הטובים של העשור". לסיכום, רוצו לראות את הסרט בקולנוע כל עוד אתם יכולים. במקרה הכי גרוע - לא תאהבו.