הקדמה:
לאור התחממות כדור הארץ שנים רבות עברו מאז שמחזור המים התרחש באופן טבעי. כמה מאות שנים אחר כך, החלה מגפת ה"שתייה", אשר גרמה למוות פתאומי ובלתי מוסבר.
פרק 1:
הולי דפדפה בין הדפים הצהובים והדהויים בחיפוש מהיר אחר הדף בו נעצרה קריאתה. לאחר מספר דפים עיניה קלטו את הקיפול הדק של קצה הדף והיא ידעה ששם עצרה. עיניה התרוצצו על פני כתב היד המסולסל והדהוי וליבה התענג על כל מילה שכתבה אמה כאילו היא כאן מספרת לה על אודותיה.
מאז מות אמה מהמגפה לפני כשנה הולי קראה יומן אחר יומן מיומניה של אמה מתחילת חייה, חתונתה עם רון אביה של הולי, מותו של רון מהמגפה עד ימייה האחרונים של אמה.
כל גופה רעד מהתרגשות כשהגיעה לקריאת הדפים שכתבה אימא מספר חודשים לפני יום היוולדותה של הולי, אך אף מילה לא נכתבה על כך שאימה בהריון. הולי דפדפה הלאה אך עדיין לא מצאה שום אזכור לכך. לבסוף הגיעה ליום הולדתה ששם נכתב: "זה היה כמו כל יום רגיל, אך משהו בי ידע שהיום הזה חשוב, שמשהו הולך לקרות. עלטת הלילה והשקט המתוק שלו נקטעו ברעש בכי חזק, ואז נשמע צלצול בדלת. למרגלות שטיח הכניסה שכבה לה תינוקת בתוך סלסלה"
כל גופה של הולי רעד, דמעות פרצו מעיניה כנהר שסכרו נפתח וגופה קרס לשטיח החם. במשך מספר דקות שהרגישו לה כשעות הולי בכתה עד שהחליטה ללכת לבית ממול. גברת ניקולס פתחה את הדלת במבט לא מרוצה. אחרי חילוף דברים קצר גברת ניקולס אמרה. "ריילי ישנה...אבל אליוט ער" הולי פנתה לאחור כדי ללכת, אך אליוט לחש ממעל גרם המדרגות במפתיע "מה רע בלדבר איתי?". גברת ניקולס חייכה חיוך עקום ועלתה במדרגות. באי רצון הולי נכנסה פנימה לתוך הבית הלבן.
הולי הייתה המומה, המומה לנהל את השיחה הזו, המומה לדבר עם אליוט, המומה מכך שהוא לבוש בפיג'מת גיבורי על. היא התחילה לצחוק בזמן שהוא ירד במדרגות. "מה את צוחקת? את יודעת שאת מי שנמצאת בבית שלי עם פיג'מת חדי קרן ורודה כן?" הולי הסתכלה מטה על בגדיה ושניהם פרצו בצחוק, צחוקם הדהד ברחבי הבית השקט.
כשצחוקם גווע הולי סיפרה לו בקול נרעד מה היא קראה "גיליתי שאני...שאני מאומצת" אמרה בקושי ודמעות עלו בעיניה.
אליוט היה בהלם, אך התעשת ולחש בהיסוס וברוך "אל תחשבי על זה כדבר רע. אולי תחשבי על כמה ההורים שלך אהבו אותך אפילו שלא היית..." הוא עצר בעדו מלהגות את המשך המשפט אך לבסוף אמר בקול חרישי "שלהם".
הולי רצתה לכעוס-על אליוט ועל ההורים שלה שהם לא ההורים שלה, אך לא יכלה. היא מצאה היגיון כלשהו במילותיו של אליוט. הם סיכמו להיפגש מחר והולי חזרה לביתה שממול.
בבוקר אליוט וריילי הגיעו לביתה של הולי.
הולי דיברה עם ריילי ועדכנה אותה באירועי אמש. תגובתה של ריילי הייתה אדישה, היא רק שאלה "מה קרה שאת ואליוט חזרתם לדבר?" ריילי לא ידעה למה הם הפסיקו לדבר, אך לא נראה שהיא הייתה עצובה על כך ואפילו להפך.
הולי המשיכה לקרוא ביומן בזמן שהתאומים, ריילי ואליוט, התקבצו סביבה כדי שיוכלו לקרוא גם הם: "רצינו ילד בכל ליבינו, אבל בגיל 57 אפילו טיפולי הפוריות היקרים ביותר הם חסרי תועלת, כך לפחות אמרו הרופאים. התייאשנו לעת עתה, אך עכשיו בליבי הייתה תקווה קטנה ששכבה לה בסלסלה מולי, בוכה וצורחת, מביטה בי בעיניה החומות היפיפיות. הרמתי את הסלסלה והכנסתי אותה לביתנו. כשהנחתי אותה על השולחן שמתי לב לפתק שמודבק לסלסלה."
הולי העבירה לדף הבא ובו היה מודבק פתק מדף לבן דהוי. ריילי תלשה את הפתק מדף היומן ואמרה באדישות "לא כתוב כאן כלום".
"תני לי לראות" אמרה הולי "כתובות כאן ארבע מילים".
אליוט חטף מידה של הולי את הדף ואמר "נכון כתוב שם עדשה-עיינים-כחול-להוריד".
"כן בטח!" אמרה ריילי בציניות.
"זה אומר להוריד עדשת עיינים בצבע כחול?", הרהר אליוט.
הולי צחקה "עיינים כחולות? מי שמע על דבר כזה? יש רק עיניים חומות" אמרה והצביעה על עיניהם החומות של התאומים "ועיניים שחורות" והצביעה על עיניה שלה "אבל עיניים כחולות?!".
הולי ניסתה לחשוב על פירוש אחר. "אולי כתוב עדשה כחולה? להוריד עדשה כחולה? למרות שאין לי מושג מה זה...אין יותר כחול..." אמרה בתסכול.
"מה אם יש לך עדשות? אני יודע שזה רעיון טיפשי אבל אולי..." אמר אליוט . "מי יודע...". הולי הסתקרנה וחייכה לאישור.
הולי הלכה לקחת את המראה מהשירותים. כשחזרה התיישבה מולם כשהמראה הכתומה בידה הימנית ואמרה: "אליוט אתה שם עדשות לא? איך זה הולך?".
"פשוט תושיטי את האצבע לאזור האישון ותנסי להוציא משהו שידבק לאצבע שלך" ענה.
"בהנחה שיש עדשות..." סיננה ריילי.
הולי הביטה בעיניה השחורות מבעד למראה, הושיטה את ידיה לפניה וניסתה לגעת בעיניה הימנית כדי שאם יש עדשה היא תצא. שוב ושוב ניסתה הולי אך כל פעם התחילה למצמץ למראה ידיה המתקרבת אל עיניה.
"מצאת עדשה?" אליוט שאל מסוקרן.
"היא לא תימצא את העדשה כי היא לא קיימת.." סיננה ריילי.
כשסוף סוף הצליחה לגעת בעיניה הולי הרגישה בקצות אצבעותיה משהו מחוספס וחולי ואז הרגישה משהו נדבק לאצבעה. לפני שהיא התעלפה סיננה מבין שיניה: "נראה לי שיש ע-" ראשה נפל אחורה וצנח על משענת הכיסא. המראה השתחררה מבין ידיה והתנפצה על הרצפה לאלפי רסיסים כסופים.
הצביעו והשפיעו על המשך הסיפור. האם הולי מוצאת עדשה?
כן
לא
ציירה: ניצן שחם | ט'3
Comentarios