היה הייתה פעם, בארץ רחוקה, ממלכה ושמה ג'נוביה. לקראת חג המולד הממלכה נוהגת לעשות תחרות אפייה ושם בני המלוכה יכולים לראות את פשוטי העם (הם לא זוכים לפגוש אותם לעיתים קרובות) שמשתתפים בתחרות. הקבלה להשתתפות בתחרות הייתה קשה מאוד, הסטנדרטים היו גבוהים ורק המוכשרים ביותר זוכים להשתתף בה. לקייטלין, מאז ומתמיד, הייתה אהבה גדולה לאפייה והיא חלמה להשתתף בתחרות היוקרתית. היא עבדה במאפייה שהוריה ניהלו כך שהיא נהגה לאפות המון ולפתח את כישוריה. חג המולד התקרב וכך גם התחרות התקרבה. קייטלין החליטה להגיש מועמדות לתחרות חלומותיה. היא לא ציפתה לכלום כי היא ידעה על הסינון הקפדני שהשופטים עושים כדי לבחור את המתחרים. כמה ימים לפני התחרות הגיע לקייטלין מכתב. המעטפה הייתה מעוטרת בקישוטי זהב ושעווה יבשה ואדומה עם חותמת של בית המלוכה שסגרה את המעטפה. קייטלין פתחה את המכתב המהודר ולא האמינה למראה עיניה:
לקייטלין שלום רב,
צפינו בעבודותייך ואת אופה מוכשרת במיוחד, אם לא אחת המוכשרות.
הגשת המועמדות שלך לתחרות אושרה והתקבלת לתחרות האפייה.
התחרות תתקיים ב24/12 .
מצפים לראותך, שופטי התחרות ובני המלוכה.
הגיע היום הגדול. ההתרגשות של קייטלין הייתה בשיאה. להפתעתה היא עברה את כל הסיבובים, אחד אחד, ובכל אחד מהם היא הייתה מקום ראשון. אבל אז הגיע רגע האמת. הגמר הגדול. בגמר ישפטו גם בני המלוכה, ומי שינצח יזכה בהכנת עוגת חג המולד המלכותית לנשף חג המולד הגדול של בני המלוכה. הלחץ של קייטלין עלה ועלה, והיא הייתה צריכה מנוחה כדי להפחית את הלחץ הגדול שהיה עליה. היא הלכה להביא כמה מצרכים לעוגה כדי לנצל את זה למנוחה. היא הלכה למאגר המצרכים של התחרות ואמרה לעצמה "הכול יהיה בסדר. גם אם אני לא אנצח, לפחות זכיתי להשתתף בתחרות." קול זר ענה לה: "הלוואי שהייתי יכול להשתתף או לחוות איך זה להיות פשוט עם. יש עליי הרבה לחץ להיראות מושלם וזה מבאס שאני כל הזמן צריך לזייף חיוך ולהיות רק נסיך." קייטלין לא האמינה למשמע אוזנייה. הנסיך בכבודו ובעצמו שמע אותה. הנסיך היה יפה תואר ובהה ישר לתוך עיניה. היא התמלאה במבוכה. מבוכה גדולה. כעבור זמן מה קייטלין חזרה לתחרות וניגשה לעבודה. אחרי שהזמן נגמר, היה זה הזמן של השופטים לטעום ולשפוט את העוגה שהכינה.
נחשו מה- קייטלין זכתה, הכינה את עוגת הכריסמס לנשף בית המלוכה ובנוסף הנסיך התאהב בה.
מפתיע? לא.
כל שנה, כשסרטי חג המולד החדשים יוצאים, מגיעה אותה אכזבה. אכזבה על חוסר מקוריות. לרוב, סרטי חג המולד הן בז'אנר רומנטיקה וכנראה מפני שזה ז'אנר אהוב ובמאי הסרטים הולכים על בטוח. את הז'אנר אפשר לקחת להרבה מקומות וכיוונים וליצור סיפורים שונים ומקוריים, אבל לעיתים קרובות זה אותו סיפור.
כנראה בסרטים שיצאו אחת הדמויות הראשיות תהיה מהמעמד הגבוה והדמות הראשית השנייה ממעמד נמוך יותר. כנראה שהעלילה תהיה שהדמות מהמעמד הנמוך תפגוש בדרך מקרית כלשהי את הדמות מהמעמד הגבוה וירקם ביניהם סיפור אהבה. עלילות מהסוג הזה חוזרות על עצמן שוב ושוב עד כדי כך שכל הסרטים מאוד דומים אחד לשני וכבר אין למה לצפות. אין לסרט משהו שמייחד אותו כי כל המתחרים שלו אותו דבר. בנוסף, את הדמיון אפשר לראות כבר בפוסטרים של הסרטים. חוץ מהעובדה שיהיו משולבים בפוסטר אדום וירוק שהם צבעי חג המולד, יופיעו שם הדמויות הראשיות שמתאהבות, ולעיתים יהיה אפילו אפשר לדעת את כל העלילה רק מהפוסטר. דוגמאות לסרטים אלו:
אני אשמח לראות סרט כריסמס חדשני ומרענן שבו העלילה היא אחרת והז'אנר אחר לדוגמה: סרטי מתח, סרטי פעולה, סרטי קומדיה. יש הרבה דגים בים, אבל הבמאים בוחרים את אותו הדג עד שנמאס ממנו, כי כל דבר יימאס אם יהיה יותר מדי ממנו.
ההמלצה שלי לבימאי סרטי הכריסמס היא לצאת מאזור הנוחות שלהם ולהתנסות בדברים שונים וחדשים. דברים חדשים שהקהל לא ראה קודם הם לרוב מעוררי סקרנות. לחג המולד יש מאפיינים רבים ואפשר להכניס כל אחד מהם לסרט (כגון: פעמונים, סנטה קלאוס, האייל של סנטה, עץ אשוח, מתנות, שווקי חג מולד). אפשר לקחת את הפעמונים של כריסמס ולשלבם בסרט אימה או להתמקד דווקא באייל של סנטה ובסיפור שלו. ועדיין, למרות כל האפשרויות לעלילות שונות בסרטי חג המולד, הסרטים נשארים אותו דבר ואין התקדמות במקוריות ובעלילה.
Comments