בלאגן מסווה בשקט

בלאגן הוא דבר מאוד מופשט שיכול לכלול בתוכו המון דברים, חלקם נראים וחלקם לא. המלחמה שאיתה אנחנו כבר חיים וחיות יותר משנה, גרמה לתסיסה רבה בחברה ולשינויים משמעותיים במצב הביטחוני, הנפשיוהכלכלי. עימותים צבאיים, פגיעות אזרחיות ואובדן חיים, וכמובן, הגעגוע והחשש לחטופים והחטופות שעדיין לא חזרו - הפכו לחלק משגרת היומיום שלנו.במיוחד בשנה שכזו, רבים ורבות מאיתנו מתמודדים עם הכאב שתפס אותנו - והבלאגן שהגיע איתו. רבים עדיין מוצאים את עצמם מתמודדים עם בלאגן פנימי שמסתתר מאחורי חיוכים ומסכות. הפרעות נפשיות כמו דיכאון וחרדה, ובפרט פוסט טראומה, לא תמיד ניכרות לעין. לעיתים קרובות, הכאב הנפשי מצוי בשקט, שוכן במעמקי הנשמה, ובזמן שהעולם סביבנו ממשיך להתנהל, זהו בלאגן שיכול לעוות את התפיסה שלנו לגבי עצמנו והסביבה. 

פוסט טראומה, המתרחשת בעקבות חוויות קשות כמו מלחמה, תאונות או אלימות. 

במחקר חדש שפורסם בכתב העת Nature Neuroscience, נמצא קשר נוירלי ומולקולרי אשר מביא לכך שזיכרונות מפחידים הם חזקים יותר. כאשר נוצרים זיכרונות מפחידים או טראומטיים בעקבות התעללות פיזית או רגשית או חוויה טראומטית כלשהי, ישנה השפעה משמעותית ומהירה יותר על האדם. למרות המצב הקשה שאדם הסובל מפוסט טראומה חווה, היא מובילה לעיתים קרובות לשקט מדאיג – שקט שמסווה את התחושות הלא נוחות והכאובות. אנשים הסובלים מהפרעות אלו עשויים להיראות חייכנים ומרוצים, בעוד שבתוך תוכם.ן- מתנהל קרב מתמשך, בלאגן של רגשות, זכרונות ופחדים, מתגלות מחשבות טורדניות, תחושת עייפות נפשית ובידוד. הבלאגן בראש יכול להדחיק את היכולת לתפקד בחיי היומיום, ובמקרים רבים, הוא מהווה מכשול שמקשה על בני משפחה וחברים להבין את מצבו של אדם הסובל מכך. בני משפחה וחברים עלולים לחוש חוסר אונים אל מול הקשיים של האדם היקר להם, ולעיתים גם לפתח רגשות של תסכול או בלבול. התקשורת עם הקרובים ביותר נהפכת לקשה במיוחד ואפילו בלתי אפשרית.ורד קייפי,אימה של עדי קייפי, שורדת מסיבת הנובה, מספרת: "כל הזמן הרגשתי שאני צריכה כל הזמן לאסוף כוחות וכוחות נפש, ואין לי אותם".עדי ביתה מספרת שאימה עזבה את עבודתה כדי לשמור עליה: "לשמור שאני לא אשתגע" (מתוך ראיון ב"כאן 11"). 

כך, סביבנו מסתובבים רבים שעברו חוויות נוראיות, אך אנו לא מודעים לכך. קשה לנו להכיר בכך שאנשים רבים מתמודדים עם כאב שלא ניתן לראות. בן או בת משפחה, חבר.ה, או אפילו קולגה לעבודה, יכולים לשאת איתם זיכרונות קשים, פחדים ודאגות - שאין למי לשתף. תחושות של בדידות וההרגשה שאף אחד לא יבין אותך או יוכל לעזור, מקשה גם כן על תהליך ההחלמה. חשוב שנבנה סביבה תומכת, אשר בה נוכל לדבר על הקשיים והאתגרים המנטליים שמלווים אותנו בזמנים קשים כאלו, ולהציע יד לעזרה לאלו שסובלים בשקט. רק כאשר נבין שכולנו יכולים לשאת על גבנו סיפור שלא תמיד גלוי לעין, נוכל לפתח אמפתיה ולסייע זה לזה להתמודד עם הכאב והקושי. 

עלינו להבין שהבלאגן הזה אינו פגם, אלא תוצאה של חוויות חיים קשות. חשוב להעניק תמיכה, להבין שהצורך בעזרה מקצועית הוא לגיטימי, ולעודד דיאלוג פתוח על הקשיים. לעיתים, השיחה יכולה להיות גלגל הצלה, ומעטפת של תמיכה יכולה לסייע כאור קטן בתוך החשכה. בעידן המודרני, שבו פתיחות על בעיות נפשיות הולכת ומתפתחת, עלינו להמשיך ולפעול להעלאת המודעות, כך שבעתיד יותר אנשים ירגישו בנוח לבקש עזרה, לספר את סיפורם ולהתמודד עם הבלאגן בחייהם, בידיעה שאינם.ן לבד במערכה הזו.

מקורות:

 מחקר Nature Neuroscience-

https://eitan-tamir.co.il/%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-ptsd-%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%93%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%97%D7%96%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8 /