אם אתם חושבים שרובוטיקה זה לא בשבילכם - גם אני חשבתי...

תחשבו על זה ככה: לקחתם כדורסל, הוספתם רובוטים, מוזיקה, מורלים, קמעות ואנרגיות של משחק פוטבול  וקיבלתם את FRC - FIRST Robotics Competition.

FRC, תחרות עולמית מארגון FIRST, מפגישה קבוצות תיכוניסטים מכל העולם שבונות רובוט ומתחרות איתו בזירה. הכל תוך שילוב של עבודת צוות, יצירתיות, הנדסה, עיצוב, תכנות, מדיה, ואפילו עמידה מול קהל.

כשהצטרפתי לקבוצת הרובוטיקה של רמת השרון, סקיינט, בכלל לא חשבתי שאהנה מזה, בטח לא כמו שאני נהנית היום. במקור, חיפשתי דרך קלה לסיים את שעות ההתנדבות שלי, כמו רוב התלמידים. לא תיארתי לעצמי שהרובוטיקה תהפוך למשהו הרבה יותר משמעותי בשבילי.

היו לי לא מעט ספקות. בעבר הייתי בקבוצת רובוטיקה בחטיבה, ושם הרובוטיקה הייתה רק לעוד שיעור במערכת. לא היה חיבור אמיתי, והרגשתי שזה נטל שאני צריכה לסיים איתו. לכן, כשהגעתי ל"סקיינט", קבוצת הרובוטיקה של העיר, לא ציפיתי להרבה- אבל כבר ביום הראשון הופתעתי.

הקפטנית של הקבוצה, ליה, קיבלה את פניי באנרגיות חיוביות ושמחות. כבר מהרגע הראשון הרגשתי הקלה מכיוון שהיה ייצוג נשי נוכח בקבוצה, בניגוד למה שהכרתי בעבר. היא נתנה לי הסבר על מבנה הקבוצה והצוותים השונים. לא אשקר שבהתחלה הייתי מבולבלת, אבל ככל שהימים עברו, הבנתי קצת יותר על התפקידים בכל צוות.

מהר מאוד הבנתי שלא משנה מאיזה רקע הגעת או כמה ידע יש לך - יש לך מקום בקבוצה. בין אם אתה מגיע מרקע יצירתי ורוצה לעסוק בצילום או עיצוב, ובין אם מעניין אותך הצד ההנדסי או התכנותי- תמיד תוכל.י למצוא את התחום שמתאים לך. גם אם אין לך ידע קודם, מתקיימות הכשרות בתחילת השנה שבהן לומדים את היסודות, ובנוסף, לומדים כל הזמן תוך כדי תנועה.

אחד הדברים שהכי הפתיעו אותי, הוא המסגרת החברתית שהקבוצה היוותה עבורי. לא חשבתי שאתחבר כמו שהתחברתי לאנשים המדהימים בקבוצה, אבל עם כל השעות והפגישות שמבלים ביחד, המקם הופך מהר מאוד למענה חברתי נוסף. 

צילום: טום בירגר

רק אחרי התחרות הראשונה באמת הפנמתי מה זה רובוטיקה. פתאום הבנתי שאנחנו רק אחת מתוך עשרות קבוצות נוספות ברחבי הארץ. הקבוצות שהם חלק מארגון FIRST נמצאות בכל עיר או יישוב כמעט. כולל מקומות כמו אילת, הרצליה, נס ציונה, כפר יונה ובנימינה (אחת הקבוצות הטובות בעולם). 

ברגע שהגענו לתחרות הראשונה מול עשרות קבוצות מכל רחבי הארץ - הרגשתי חלק ממשהו גדול באמת. המון תיכוניסטים מרחבי הארץ וכולם חלק מהקבוצה שלהם, מעודדים ועובדים קשה בשביל הרגע הזה, והאנרגיות מטורפות. 

החלק הכי כיפי בתחרות, אם תשאלו אותי, הוא האנשים. גם מהקבוצה שלך וגם מקבוצות אחרות. מדברים, מתחברים, מחליפים צמידים, משתפים חוויות וזו הרגשה כיפית שאין כמותה בבועה של תחרות צבעונית.

יתר על כן, כשהקבוצה שלך מנצחת במשחק או זוכה בפרס, אתה מבין שכל שעות העבודה היו שוות את זה. לא רק בשביל לנצח, אלא בשביל הרגע שבו אתה מרגיש גאה בעצמך, בקבוצה שלך ובדרך שעברתם.

בסופו של דבר, החוויה שלי בסקיינט נתנה לי תחושת שייכות ומשמעות. הבנתי שזה לא רק רובוטים, אלא גם האנשים, החוויות, העבודה הקבוצתית, והדרך שעושים יחד. וכמישהי שלא האמינה שהיא תאהב רובוטיקה, הלוואי שהייתי מצטרפת כבר בשנה שעברה.

לכל מי שמתלבט או מרגיש שאין לו מספיק ידע: תדעו שאין לכם מה להפסיד. את כל הידע אפשר ללמוד דרך הקבוצה, ותמיד תמצאו את הדרך לתרום. ומי יודע? אולי גם אתם תעברו חוויה בלתי נשכחת, שחבל שתפספסו.