ביקורת ל - XO, Kitty – סדרת ההמשך ל"לכל הנערים"... שלא אהבתי

הכתבה כוללת ספוילרים לסדרה XO, Kitty

הסדרה"XO, Kitty" היא סדרת תיכון דרמה קומית רומנטית המהווה ספין אוף לסדרת הסרטים "לכל הנערים שאהבתי". הסדרה עוקבת אחרי קיטי (אנה קאת'קארט), אחותה הצעירה של לארה ג'ין (גיבורת "לכל הנערים שאהבתי"), המאמינה שיש לה כישרון וידע רב בכל הנוגע למערכות יחסים רומנטיות ושידוך. קיטי עוברת לבית הספר "קיס" (K.I.S.S) שבקוריאה הדרומית על מנת להתקרב לדאה – בן זוגה מרחוק למשך ארבע השנים האחרונות ועל מנת להרגיש קשר לאימה המנוחה, שלמדה בעבר באותו בית הספר.

לא ציפיתי להרבה מהסדרה בהתחלה, ושפטתי אותה רק מהמראה הראשוני שלה. בתור מישהי שבקושי ראתה סרט אחד מסדרת הסרטים "לכל הנערים שאהבתי", כך שלא הייתי מחוברת לקיטי מתוכן קודם. במבט ראשון, הסדרה לא נראתה כסדרה יותר מידי מסובכת – קיטי מגיעה לבית ספר חדש בארץ חדשה, ומנסה ללמוד על אימה המנוחה, בזמן שהיא מנסה להבין מדוע דאה, בן זוגה למשך ארבע השנים האחרונות, יוצא עם יורי, נערה עשירה מאותו בית ספר, ולא אומר לאף אחד שהם למעשה היו ביחד. יחסית פשוט, והייתי מוכנה לשבת ולצפות בסדרה ו"לכבות את המוח". אך שום דבר לא הכין אותי למה שחיכה לי.

הסדרה מסובכת. ממש מסובכת. הסדרה מורכבת מעונה אחת, בה יש עשרה פרקים, שכל פרק הוא שלושים דקות. אך יחסית לסדרה עם מעט זמן צפייה (יחסית לסדרות אחרות של נטפליקס), הסדרה "זורקת" עלייך לא מעט טוויסטים. יש יותר מידי דמויות, מערכות יחסים ודרמה, לרמה שאפילו בצפייה בכל הפרקים בזה אחר זה, לא יכולתי שלא להרגיש מוצפת ומבולבלת. בתחילת הסדרה, קיטי אוהבת את דאה והוא אוהב אותה גם, אך הוא חייב להעמיד פנים שהוא יוצא עם יורי בשביל שהוריה לא יחשדו שהיא הייתה בקשר רומנטי עם חברתה, ג'וליאנה. אך בסוף הסדרה, קיטי יוצאת עם דאה, אך נפרדת ממנו כי פתאום התאהבה ביורי, בזמן שמין-הו, חבר קרוב של דאה ששנא את קיטי מההתחלה, מתאהב בה ומצהיר את אהבתו כלפיה בסצנה האחרונה של העונה. וזה עוד בלי להזכיר קווי עלילה משניים, כמו מערכת היחסים של מין-הו עם נערה בשם מדיסון, ומערכת היחסים של קיו, חבר קרוב נוסף של דאה, עם נער בשם פלוריאן.

לא יכולתי שלא להרגיש כאילו הסדרה רימתה אותי. נכנסתי אליה במחשבה שהסיפור יתמקד בקיטי מנסה להחזיר את מערכת היחסים שלה עם דאה, אך מפרק 6 הסיפור מתמקד בקיטי מנסה להבין את זהותה המינית. עלילה זאת יכלה להיות מעניינת מאוד בפני עצמה, אך היא אינה מה שציפיתי לו, מכיוון שלפני יותר מפרק אחד, קיטי שנאה את יורי, ואז פתאום היא התאהבה בה, מה שהרגיש כאילו הגיע משום מקום. בנוסף, לדעתי הסדרה קצרה מידי מכדי להחליף קו עלילה באמצע, ולכן כל אחד מקווי העלילה האלו הרגיש לא גמור או מפותח.

דברים נוספים שעצבנו אותי היו הדיאלוגים וההיגיון הבסיסי בסדרה. אפשר לראות שקאת'קארט בהחלט מנסה, אך לדעתי המשחק שלה לא יותר מממוצע, והדיאלוג מוריד ממנו לחלוטין. היו מספר שיחות בסדרה שהרגשתי שאני צריכה לעצור ולעכל את מה ששמעתי, ולוודא שאכן שמעתי נכון, לדוגמא שיחה שקיטי מנהלת עם דאה וחבריו כשהם מגלים שהם גרים באותו חדר (אפילו אם בנים ובנות לא אמורים לחלוק חדר במגורים בבתי ספר) . השיחות לא מרגישות אוטנטיות, ורוב הזמן מעט מביכות. בנוסף, החלטות מסוימות מצד היוצרים לא הרגישו הגיוניות. לדוגמא, איך זה הגיוני שקיטי לא יודעת מילה אחת בקוריאנית, אבל מחליטה לטוס לקוריאה, ואף ללמוד שם? וכמובן, אחת לשני פרקים קיטי מועילה בטובה להזכיר לנו את הסיפור של אחותה לארה ג'ין וחבר שלה, פיטר, גם אם אין שום קשר בשיחה לכך, אלא רק כדי להזכיר לנו למה אנחנו צופים בסדרה מההתחלה.

הסדרה מבלבלת, ואני מרגישה כאילו היא אחת הסדרות המוזרות ביותר שראיתי כבר תקופה. הסדרה מנסה להיות שילוב של קומדיה רומנטית בתיכון ודרמה קוריאנית, אך לא עושה לאף אחד מהז'אנרים צדק. ההומור רדוד, ואחדות מהבדיחות גרמו לי לגחך. העלילה רדודה ומשעממת, ועוברת מלהיות צפויה למבלבלת ומגוחכת בשנייה. מערכות היחסים מתחלפות כל כך מהר, שבצפייה בסדרה הכנתי תרשים כדי לעקוב אחריהן, פשוט כדי לוודא שהבנתי את הכל נכון. לא הייתי ממליצה על הסדרה הזאת. לא למעריצי "לכל הנערים שאהבתי", לא לאוהבי סדרות תיכון, לאוהבי קומדיות רומנטיות או לאוהבי דרמות קוריאניות, כי הסדרה לא עשתה צדק לאף אחד מהם, ובמיוחד לא לעצמה.