התחלות

30,000 לפני הספירה, התיעוד הראשון אי פעם למתמטיקה. ודאי שאותו אדם, אשר זיעת אפו טפטפה בעקביות על הסלע עליו חרץ - לא קרא לאותם קווים ששרטט "מתמטיקה". כל מה שעשה היה לתת ביטוי ויזואלי לחישובים שעשה בראשו. המספרים שאיתם עבדו נקראו לימים מספרים טבעיים והם ביטאו את הדברים שחוו אז בני אדם- את הצרכים שלהם. לאחד היו חמישים כבשים, ולאחר ששדד ברוע לב את חברו המסכן - היו ברשותו חמישים הכבשים שלו ושלושים כבשים נוספות, כלומר - שמונים כבשים.

זה הספיק לזמן מה, זאת עד שהחלו להיווצר חובות. נגיד שאותו אדם שנשדד גילה לפתע את התרמית, הוא שצף ורתח על חברו והחליט לדרוש ממנו כפול משלקח, כלומר שישים כבשים. שלושים הכבשים שאין ברשותו הן שיכניסו אותו לחוב, שמייצג גם את כניסת המספרים השליליים לסיפור שלנו. כעת, בבעלותו של אדם יכלו להיות -מינוס שלושים כבשים. וכך, אט אט, התווספו לאוצר המילים שלנו תיאורים ומילים נוספות שמטרתן לכסות? כל חוויה או צורך. אחרי המספרים השליליים הגיעו מספרים רציונליים לא שלמים, שייצגו את הצורך של האדם בתיאור חלק משלם מסוים. לאחר מכן, הגיעו מספרים לא רציונליים, וכן הלאה והלאה - עד עצם היום הזה.

למעשה, אנו חווים כתלמידים ותלמידות את האבולוציה הזו בכיתה יב'. אם מלמדים אותנו בכיתה י' ויא' להתנשף בתסכול ובהבנה שהיינו צריכים לעשות שיעורים לעיתים קרובות יותר, כשבמבחן יוצא מספר שלילי מתחת לשורש, בכיתה יב' נעשית לנו היכרות עם מספרים דמיוניים, i מייצגת את השורש של -1.

מה שאני מנסה לומר הוא, שבמתמטיקה לא מקבלים שטחים אפורים, לפחות לא כמצב קבוע. בכל פעם שמתגלה מצב חדש - ממהרים לתייג אותו. זה מצחיק, כשהסבירו לנו בכיתה על מספרים דמיוניים, חשבתי כמה מטופש זה לתת שם למשהו, להמציא חוקים שפועלים עליו - ולקרוא לזה מתמטיקה. אבל למעשה, אני חושבת שזה בסך הכל ביטוי לרצון המאוד הגיוני שלנו כבני אדם לתייג את העולם כולו בתוויות. המספרים הם לא הקורבנות היחידים, אנחנו למעשה עושים את זה מבלי לשים לב לאנשים, לחוויות, לרגשות. כשאנחנו מגדירים רעיון מסוים שהיה עד כה שטח אפור ונותנים לו שם, יש לנו גישה אליו. תווית שנותנת לנו מרווח לדון בנושא, לשתף אותו ולחקור אותו. 

מה אם ננסה להשתמש בצורך להגדיר דברים לטובתנו? מה אם נשתמש בחוסר היכולת של המוח שלנו לקבל אי וודאות - ובכך נהפוך חוויות חדשות לקצת פחות מאיימות, קצת פחות מעורפלות? נסו לדמיין התחלה חדשה, מכל סוג. הפחד שמלווה את ההתרגשות, הרי שהוא נובע מהערפל שעופף כל שטח אפור. עכשיו נסו לקרוא לפחד הזה בשם. אולי כעת תוכלו לדון בו, להסתכל עליו, להתבונן בו; ופתאום, הוא נראה הרבה פחות מפחיד. 

לפעמים, כל מה שדרוש לנו כדי להתמודד עם פחד - הוא להכיר בשמו. לתת לו כותרת. הדבר הראשון שיקרה כשנעשה זאת יהיה התפוגגות הערפל, דבר שכשלעצמו - מפחית את כמות החרדה סביב דבר זר. המוח שלנו ישחרר הורמונים בעלי אפקט הרגעה לשמע דבר מה אשר מוכר לו. הדבר השני שיקרה הוא שנוכל להתייחס אליו ולהתמודד איתו, משעכשיו אנחנו מתמודדים מול דבר בעל תווית.נסו את זהכשאתם חשים תחושה של אי-נוחות גוברת, חרדה מהתחלה או מכל דבר זר. תנו לתחושה שם, זה לא חייב להיות שם מורכב או כזה המתאר במדויק את התופעה או ההרגשה, אלא אחד כזה שכשתקראו בו - תרגישו את מלוא התחושה, ועכשיו, כשהכנסתם אותו לצנצנת מתויגת- תוכלו להביט עליה מבחוץ. תוכלו אף לחייך למחשבה על עד כמה אותה תחושה הפחידה אתכם כשהתחבטה מבפנים, ועד כמה היא נראית מצחיקה מבחוץ, בעודהמתויגת בצנצנת כמו חמוצים או עוגיות.