הסדרה וונסדיי ("Wednesday") היא סדרה בז'אנר קומדיית אימה שיצאה בנובמבר 23 2022, ונשארה ב-10 התכנים הנצפים ביותר של נטפליקס תקופה ארוכה. הסדרה עקפה את "דברים מוזרים", שהשיגה 335 מיליון שעות צפייה, עם יותר מביליון שעות צפייה תוך שלושת השבועות ליציאתה, שזה הישג מטורף. הסדרה זכתה לציפייה רבה בין היתר בשל קשרה ההדוק לסרטי "משפחת אדמס" המוערכים ובימויו של טים ברטון ("הסיוט שלפני חג המולד") לארבעת הפרקים הראשונים.
הסדרה עוקבת אחרי וונסדיי (ג'נה אורטגה), הבת הבכורה לבית משפחת אדמס. לאחר סילוקה מבית ספרה השמיני תוך חמש שנים בלבד, הוריה מחליטים לשלוח אותה לפנימייה "אקדמיית נוורמור", פנימייה ל"אאוטסיידרים" וילדים חריגים ודחויים בעלי יכולות על טבעיות, שם הכירו הוריה של וונסדיי לראשונה. וונסדיי מנסה לברוח מהפנימייה, אך כאשר סדרה של מעשי רצח אכזריים מטילים אימה על האזור, וונסדיי מחליטה לחקור את התעלומה, ובכך צוללת אחורה להיסטוריה של הפנימייה ושל הוריה שם. בנוסף, במהלך הסדרה וונסדיי לומדת לשלוט בחזיונותיה העל טבעיים, וקושרת קשרים עם חבריה ללימודים.
הסדרה מעניינת ומותחת, אך גם מלאת הומור. התעלומה מעניינת, עם מספר טוויסטים בלתי צפויים ועלילה מרתקת, שהשאירה אותי במתח מפרק לפרק. אינני צופה בדרך כלל בסדרות מתח או אימה, אך למרות זאת נהניתי מאוד, והסדרה גרמה לי לשקול צפייה בתכנים אחרים בז'אנר. המשחק מצוין, והדמויות מעניינות. אהבתי במיוחד את מערכת היחסים של וונסדיי עם אניד, שותפתה הצבעונית והאנרגטית לחדר, ועם "דבר" (thing), כף יד מהלכת שנשלחה על ידי הוריה של וונסדיי לרגל אחריה.
כאשר התחלתי לצפות בסדרה, אחד מהחששות הגדולים ביותר שלי היו דמותה של וונסדיי. פחדתי שדמותה של וונסדיי, הידועה באופייה הסרקסטי ובאדישותה לקורה סביבה, תימאס עליי במהירות, שכן במהלך רובה של הסדרה, אינה מרבה להראות רגש רב. אך להפתעתי הרבה, דמותה של וונסדיי לא הפסיקה להפתיע לשעשע אותי, וחלק רב בכך הוא עבודת המשחק המצוינת של ג'נה אורטגה. אורטגה שיחקה בשלל סרטים וסדרות לפני "וונסדיי", כגון "ג'יין הבתולה", "יום הכן" ושלל תפקידים בצעירותה בערוץ דיסני, אך למרות זאת, אורטגה לא הייתה מוכרת לציבור הרחב. כאשר "וונסדיי" יצאה לנטפליקס, אנשים רבים הוקסמו מהופעתה עוצרת הנשימה של אורטגה, ומספר העוקבים שלה באינסטגרם עלה משמעותית מאז הסדרה, עם 26 מיליון עוקבים חדשים.
אך למרות הביקורת החיובית, דבר אחד בסדרה הציק לי, לרמה שלא יכולתי להתעלם ממנו. במהלך הסדרה פוגשת וונסדיי שני נערים בני גילה, האחד טיילר - רגיש ואמפטי, ועובד בבית הקפה שבעיירת ג'ריקו, הסמוכה לפנימייה. השני זייוואר - נער כריזמטי בפנימיית נוורמור בעל כישרון על טבעי באומנות. השניים מתאהבים בוונסדיי במהירות, ומעין משולש אהבה נוצר. אינני מעריצה של משולשי אהבה, שכן הקונספט נעשה שוב ושוב בשלל סדרות וסרטים, במטרה לגרות לריבים בין המעריצים על מי מבין שני מושאי אהבתה של הדמות הראשית צריך לזכות בליבה. אך ב"וונסדיי", משולש האהבה נעשה באופן מוזר ומבלבל יותר ממה שאי פעם ראיתי. וונסדיי לא הביעה שום עניין באף אחד משני הבנים, ולמרות זאת שניהם נדבקו אליה ורבו אחד עם השני עליה. בנקודה מסוימת בסדרה, טיילר אומר לוונסדיי שהוא היה בטוח שהיא נותנת לו סימנים והרגיש נבגד. ואני מצאתי את עצמי עוצרת את הפרק ותוהה לעצמי באלו סימנים מדובר, שכן וונסדיי לא הביאה חיבה כלפיו או כלפי זייוואר חיבה אפילו פעם אחת. צופים אחרים רבים הרגישו כמוני, לרמה שרבים מהם העדיפו שוונסדיי לא תהיה עם אף אחד מהשניים, או לחלופין, שתהיה עם שותפתה לחדר אניד, שכן השתיים התקרבו מאוד.
עם ההכרזה הרשמית לעונה השנייה של "וונסדיי", שתצא ב2024, אני מוצאת את עצמי מחכה בציפייה. אני ממליצה על הסדרה בחום לכל חובבי ז'אנר האימה והמסתורין, אך במיוחד לחובבי משפחת אדמס, שכן התוספת החדשה והמרעישה לתוכן הקולנועי על המשפחה שווה את כל הרעש וההתרגשות שהיא קיבלה.
מקורות לכתבה זו: ויקיפדיה, ישראל היום, ynet, נטפליקס.
コメント