חדר שחוק וריק, רעש "בלופ - בלופ" נשמע מטיפות המים הנוטפות מן הנטיפים שבתקרת המערה, נערה הדומה מאוד להולי עומדת על הסלע הגדול, השחור והשטוח הממוקם
באמצע החלל ומוקף בתעלת מים מיובשת. במוחה הולי הורתה לרגליה לנוע קדימה, אך הן לא זזו ממקומן. ידיה של הולי זזו מעצמן והן לפתו את שיערה של הולי והעבירו את אצבעותיה דרך שערה הסבוך עד שנקלעו בקשר. רגליה של הולי החלו לנוע מעצמן באמצע הסלע – עד לסופו. רגליה ירדו אט אט לתוך תעלת המים הקטנה והעמוקה. כשכף רגלה דרכה לבסוף בתוך התעלה מים התפרצו מתוכה. המים השוצפים והגועשים הגיעו עד כתפייה של הולי. גופה זז ללא שליטתה מנסה לשחות נגד הזרמים החזקים. היא שחתה בקושי רב, מאבדת כוחות בכל תזוזה. לבסוף כוחותיה אזלו, ידיה רפו, ראייתה הטשטשה. היא הרגישה את מחשבותיה מאטות וראתה את תקרת הנטיפים מתרחקת לאט. היא ניסתה להורות לגופה להילחם – לשחות, אך ללא תגובה. שקט התפשט במוחה, וללא מחשבה או תזוזה גופה של הולי טבע לעבר קרקעית התעלה.
"הולי! הולי!" רעש חדר אל אוזניה.
"הולי!" הקול נשמע לה מוכר.
הקול חזר על עצמו שוב ושוב. היא הרגישה את זרם המים נחלש, את ראייתה מתבהרת ואת התחושה החוזרת לרגליה.
המים נעלמו עד שלבסוף רגליה של הולי נפגשו שוב עם הקרקע, אור הציף את החדר והוא לאט לאט התאדה.
עיניה של הולי נפתחו - במהירות כברק, כשראשה נתמך על ידי משענת הכיסא שנח מעליו. התקרה הסתחררה מול עיניה, אוזניה צלצלו והיא לא הבינה היכן היא נמצאת.
"הולי!" קולו השמח של אליוט חדר לאוזניה.
"הולי...! את... את בסדר?" ריילי שאלה בחשש.
היא הרגישה את ראשה כמשקולת שכובדה מרתק את ראשה לכיסא. לאט היא הרימה אותו, מסתכלת לעבר אליוט ומנסה לחייך.
עיניו של אליוט טיילו על פניה והתקבעו ארוכות על עינה הימנית. הולי צפתה כיצד פניו מקשיחות מהלם ומבלבול. הבעתו לא אמרה כלום, קרה ודוממת כפסל. ריילי והולי חיכו בציפייה לתגובתו אך הוא לא זז. אחותו התקרבה להולי והביטה עמוק בפניה, גם מבטה התקבע על עינה הימנית.
Comments